פסק-דין בתיק ת"א 41338-10-10

בפני בית המשפט תביעה אשר הוגשה על ידי התובעת כנגד שני נתבעים, מר פתחי שלומי וגב' חזרי נוסרת מרים, כשצוין במהות התביעה "השבה, כספי והצהרתי".  סכום התביעה הכולל עמד על  74,300 ש"ח.

התובעת מתארת בכתב התביעה כיצד התעניינה לשכור דירה מאת הנתבע 1, אשר הציג את עצמו בתור הבעלים של דירה ברח' רוטנשטרייך 22 דירה 9 בת"א (להלן: "הדירה"). על פי כתב התביעה הנתבעת 2 הפעילה עסק לתיווך דירות אשר פעל תחת השם "תיווך מחניים".  נחתם הסכם שכירות בין התובעת לבין הנתבע 1, בהמשך לכך שולמו דמי תיווך לנתבעת 2 בסך של 1,000 ש"ח בהתאם למוסכם.  תקופת השכירות על פי ההסכם נקבעה לשנה, החל מיום 7/9/10 ועד ליום 7/9/11.

התובעת מסרה לידי הנתבע 1 המחאה ע"ס של 1,000 ש"ח אשר נפרעה, 2,000 ש"ח במזומן עבור דמי שכירות בגין חודש ספטמבר 2010,  11 המחאות נוספות ע"ס של 3,000 ש"ח כל אחת וכן 6 המחאות עבור חב' החשמל, עיריית ת"א ,חב' גז ו-3 המחאות ע"ס של 1,000 ש"ח כל אחת לצרכי בטחון. כל ההמחאות נמשכו לפקודת הנתבע 1 וזאת ללא הגבלת סחרתן. לאחר כניסת התובעת לדירה, התברר לה מפי שכנתה כי הנתבע 1 אינו בעל הדירה, אלא אדם בשם איגור ברודסקי (להלן "איגור"), והנתבע 1 הוא זה אשר שוכר את הדירה מאיגור. 

כמו כן התברר אל מול איגור, כי נאסר על הנתבע 1 להשכיר את הדירה לצדדים שלישיים. איגור ביקש מהתובעת לפנות את הדירה לאלתר, אולם הוסכם בין השניים ואף נחתם הסכם שכירות בינה ובין איגור לאפשר לה להישאר בדירה, כאשר תקופת השכירות תוגבל עד ליום 1/11/10.  הסכם השכירות החדש מול איגור צורף לכתב התביעה וסומן כנספח ג'.   

בכתב התביעה טענה נוספת לפיה בעת שנודע לנתבע 1 אודות חשיפת השכירות המשנה לבעל הדירה מר איגור, הגיע נתבע 1 יחד עם בת זוגתו לדירת התובעת כאשר בת זוגתו החלה לחנוק את התובעת ולהכותה מכות נמרצות וקשות ובעקבות זאת הוגשה תלונה על ידי התובעת במשטרת ישראל.

התובעת דרשה מהנתבע 1 השבת ההמחאות אשר נמסרו לידיו, ואף נקבעה פגישה לצורך כך במשרד התיווך של הנתבעת 2 , אולם הנתבע 1 סרב להתייצב והודיע לתובעת כי עליה ליצור קשר עם עורך דינו יעקב פרץ.  כן עולה מכתב התביעה, כי לאחר בקשות שהועברו לנתבע 1 ומי מטעמו להמציא הרשאה בכתב לפיה הנתבע 1 היה רשאי לבצע שכירות משנה, נטען כי הוסכם להשיב את ההמחאות ובלבד שהתובעת תבטל את התלונה שהוגשה במשטרה ותחתום על הסכם כי אין לה כל דרישה או טענה נוספת כלפי הנתבע 1 ו/או מי מטעמו. התובעת סירבה לתנאים אלו, ובהעדר קבלת אישור בכתב מאת הנתבע 1 על כך שקיבל הרשאה לשכירות משנה, שוגרה הודעת ביטול של ההסכם לנתבע 1.

התביעה אם כן הינה תביעה להשבת ההמחאות שנמסרו, ולחילופין חיוב הנתבע 1 בסך של 36,000 ש"ח בגין ההמחאות ובתוספת סך של 15,000 ש"ח בגין מצגי שווא, נזק ממון, טרחה, הפסדי ימי עבודה כפי שצוין בכתב התביעה.  בנוסף לכך התובעת תבעה 25,000 ש"ח מאת הנתבע 1 וזאת בגין עוגמת נפש, ו- 300 ש"ח בגין עמלות לביטול ההמחאות.  התובעת תבעה את הסכומים הנ"ל גם כנגד הנתבעת 2,  וכן תבעה השבת דמי התיווך אשר שולמו בגובה 1,000 ש"ח לנתבעת 2 בהתאם. 

הנתבעים הגישו כתבי הגנה. במסגרת קדם משפט הנתבעת 2 הגיעה להסדר אל מול הנתבע 1, לפיו הנתבעת 2 תשיב 1,000 ש"ח לתובעת אשר שולמו בגין דמי תיווך, וכן יפסק סכום בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד בהתאם. הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין, ובנוסף לסכום ההשבה בגובה 1,000 ש"ח, חויבה הנתבעת 2 לשלם לתובעת סך של 1,500 ש"ח בגין שכ"ט עו"ד. 

הנתבע 1 הגיש כתב הגנה ובו טען כי התובעת פעלה בחוסר תום לב ועשתה קנוניה עם בעל הדירה, לפיה תשלם דמי שכירות בסך של 2,500 ש"ח במקום 3,000 ש"ח, כאשר בעל הדירה מקבל 2,500 ש"ח במקום 2,200 ש"ח. כן נטען כי הנתבע 1 קיבל רשות בע"פ מבעל הדירה להשכירה לאחר, כאשר רשות זו ניתנה 6 פעמים בהזדמנויות שונות.  בכתב ההגנה נטען בנוסף כי הוא יצרף עדויות של 3 אנשים שיגישו תצהירים ויתמכו בגרסתו, וביניהם שמאי אשר יוזמן במיוחד על מנת להעריך את הנכס לצרכי מכירתו לנתבע 1.

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה וכן צרפה תצהיר של בעל הדירה הנ"ל, מר איגור ברודסקי. התובעת חזרה על טענותיה הנ"ל בתצהירה. מר איגור ברודסקי הצהיר בתצהירו הנ"ל כי הוא הבעלים של הדירה, הנתבע 1 שכר ממנו את הדירה מזה מספר שנים, והנתבע 1 מעולם לא קיבל את הסכמתו להשכיר את הדירה בשכירות משנה וגם לא יידע אותו על כך. כמו כן הוצהר כי בהסכם השכירות שהיה בינו לבין הנתבע 1 נאסר עליו להשכיר את הדירה לצד ג' כלשהו. לבסוף הוצהר כי ההסכם אשר סומן נספח ו' לפיו לכאורה השכיר את הדירה לתובעת, אינו הסכם שנערך על ידו, כשהחתימה אשר נחזית להיות שלו על גבי אותו הסכם, זויפה. מר איגור ברודסקי צרף לתצהירו את ההסכם האמיתי בינו לבין התובעת, הסכם אשר סומן נספח ג'.

הנתבע 1 הגיש תצהיר לתיק, בו הוא חוזר על טענותיו הנ"ל ואף הוסיף כי לאחר עריכת הסכם שכירות ראשוני, בשנה השנייה והשלישית לשכירות לא היה בינו ובין בעל הדירה חוזה שכירות, והכל היה מושתת על אמון. כן הוצהר כי בתחילת שנת 2010 הנתבע 1 הודיע לבעל הדירה כי בחודשים הקרובים הוא מתכוון לעזוב את הדירה, ובעקבות זאת הוסכם כי הוא ימשיך ויטפל בדירה וישכיר את הדירה לצד ג', וזאת עד שבעל הדירה יקבל ויזה, ימכור את הדירה לנתבע 1 ויעזוב את הארץ. הנתבע 1 מציין כי ההסכמה הנ"ל הושמעה גם בפני אשתו, בנוכחות השמאי קובי פז וכן גיסו מר שחר חזן. עוד הוצהר כי בחודש מרץ 2010 הם עזבו את הדירה ובמקומם נכנסו שוכרים צד ג', אשר התגוררו שם עד לחודש ספטמבר 2010, ואשר אף פגשו את התובעת בעת שביקרה לראשונה בדירה. לבסוף הוצהר כי הוא שומר את מה שאירע בהתייחס לתלונה במשטרה לידי המשטרה בלבד. כמו כן הוצהר על ידי הנתבע 1 כי בכל מקרה הוא אף פעם לא אמר שהוא הבעלים של הדירה, אלא אף הבטיח להפגיש בין התובעת ובין בעל הדירה. לעניין הטענה בדבר זיוף מסמכים, הוצהר כי הוא ישמח באם המשטרה תבדוק טענה זו לעומק.   

יחד עם תצהיריו של נתבע 1 צורף תצהירה של גב' אדווה פתחי אשר הצהירה כי היא אכן הגיעה לדירה יחד עם הנתבע 1 ופגשה את התובעת, כאשר היא יודעת מבעל הדירה עצמו כי הם אמורים לרכוש את הדירה ממנו. 

מר שחר חזן הגיש אף הוא תצהיר אשר אף הוא אישר כי הוא הגיע לדירה יחד עם בעל הדירה וקובי השמאי, סיכמו על מחיר הנכס ובעל הדירה הבטיח לנתבע 1 בע"פ כי ברגע שבעל הדירה יקבל ויזה בארצות הברית, הדירה תימכר לנתבע 1. כן הוצהר כי בעל הדירה אמר בנוכחותו לנתבע 1, כי הנתבע 1 יוכל להמשיך בינתיים להשכיר את הדירה לשוכרים אחרים ולהעביר לבעל הדירה את השכירות שסוכמה איתו.  באותו תצהיר התייחסות נוספת לכך שהייתה יוזמה לקרוא לתובעת לבוא למשרד תיווך על מנת להוסיף סעיף בהסכם השכירות לפיו במידה ותתבצע מכירה, התובעת תאלץ לעזוב את הדירה בהתראה של חודשיים. אולם התובעת לא הייתה מוכנה להגיע, שכן טענה שהיא פצועה.

מר קובי פז, שמאי המקרקעין הגיש אף הוא תצהיר עדות ראשית, ובו הצהיר כי הוא הגיע לדירה על מנת להעריך את שוויה וזאת במסגרת עסקת מכר אפשרית בין הנתבע 1 לבין בעל הדירה. מר קובי פז אישר אף הוא כי בעל הדירה הודיע בנוכחותו כי הנתבע 1 רשאי להמשיך ולהשכיר את הדירה לצד ג' ולהעביר את דמי השכירות לבעל הדירה בהתאם.

בדיון ההוכחות שנקבע התייצב הנתבע 1 ללא עורך דין מטעמו, והוא אשר ניהל את התביעה שהוגשה כנגדו.  המצהירים האחרים מטעם הנתבע 1 לא התייצבו לדיון, ועל כן אין להתייחס כלל לאמור בתצהירים הנ"ל ויש להוציאם מתיק בית המשפט. 

מר איגור ברודסקי נחקר במסגרת חקירה נגדית על תצהירו תחילה, לאחר מכן התובעת, ובסוף נחקר הנתבע 1 על תצהירו. במהלך חקירתו הנגדית של מר איגור ברודסקי, הוכחש על ידי מר ברודסקי כי ניתנה הרשאה לנתבע 1 לבצע שכירות משנה. כן הוזכר, כי למשך מספר חודשים ולאחר לידת בנו, כן ידע על כך שמשך מספר חודשים הנתבע 1 עבר לגור אצל האמא של אשתו וכאשר גיסו השהה בדירה במהלך אותה תקופה. מר ברודסקי הכחיש כי ידע שצד ג' נמצא בדירה כחצי שנה קודם לכן. אכן עלה במהלך החקירה כי נערך הסכם שכירות ראשוני וכי לא נערך הסכם שכירות בגין השנתיים שלאחר מכן. כאשר הצדדים פעלו על בסיס של אמון הדדי. מר ברודסקי חזר במפורש במהלך הדיון על כך שהוא הבהיר לנתבע 1 כי או שהוא ימשיך לגור פה, כשהוא לא מעוניין בתובעת, או שהוא לא רוצה אף אחד. מר ברודסקי הוסיף והעיד כי הוא הודיע לנתבע 1 כי עליו להחזיר את השיקים לתובעת - "תחזיר לה את השיקם", "או שתחזיר או שנגמור הסיפור" (עמ' 13 ש' 3-4 בפרוטוקול).

התובעת נחקרה על ידי הנתבע 1 במסגרת חקירה נגדית על תצהירה. הנתבע הרבה לקטוע את דבריה של התובעת ועל כל פנים לא הצליח לערער את גרסתה לפיה הנתבע 1 הציג את עצמו בתור הבעלים של הדירה. 

הנתבע 1 נחקר על תצהירו ובמסגרת החקירה הנגדית, עלה, בין היתר, כי אותו הסכם אשר נחתם כביכול בין איגור ובין התובעת, אותו נספח ו', אכן בכתב היד שלו ונמסר על ידו אולם הוא הכחיש כי זייף את חתימות הצדדים. לענין הרשאה כתובה לעשות שכירות משנה עם התובעת העיד כי על פי ההסכם לא צוין כי קיימת חובה לקבל הרשאה בכתב.  הנתבע 1 אכן אישר כי אין לו הקלטה או אישור בכתב לרבות ייפוי כוח בכתב אשר מתיר לו להשכיר את הדירה בשכירות משנה. כמו כן עלה מהחקירה הנגדית כי הסכם השכירות אשר נחתם בין הנתבע ובין איגור זהה להסכם שהוצג בפנינו ומכאן שבאותו הסכם סעיף ספציפי אשר אוסר על שכירות משנה בדירה.

בתום הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בע"פ תוך שהם חוזרים על כל טענותיהם הנ"ל.